בנק מרכנתיל דיסקונט ירושלים סניף מאה שערים 17635 נ' הדרת מלך בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת למחיקת כותרת ולחילופין בקשת רשות להתגונן.

המשיב 1 (להלן: "התובע") הגיש כנגד המבקשת וכנגד המשיבים 2 ו-3 תביעה לתשלום יתרת החוב בחשבון הבנק של המשיבה 2. על-פי הנטען בכתב התביעה, המבקשת והמשיב 3 ערבו לחובות המשיבה 2.

המבקשת טוענת כי ביוזמת המשיב 3, הוקמה המשיבה 2 (להלן: "החברה") ולבקשת המשיב 3 חתמה המבקשת על מסמכים שונים, לרבות כתב ערבות לחברה. בדיעבד, התברר למבקשת כי המשיב 3 החתים אותה על שיקים אשר נפרעו מחשבון החברה, אך שימשו לכיסוי חובות של המשיב 3 בעסקיו האחרים. המשיב 3 הבטיח כי ידאג לכיסוי יתרת החובה בחשבון ואכן הוא עמד בהתחייבותו והגיע להסדר חוב עם התובע לגבי חובה של החברה. על-פי הסדר החוב חובה של החברה ייפרע באמצעות הלוואה חדשה שייתן התובע למשיב 3. המבקשת טוענת כי הואיל והחוב בגין יתרת החובה בחשבון סולק באמצעות הלוואה חדשה, לא ניתן לחייב אותה בחוב הישן שסולק במלואו. לטענת המבקשת, אם ההלוואה החדשה לא תסולק על ידי המשיב 3, הרי שעל התובע לפעול רק כנגד המשיב 3.

עוד מוסיפה המבקשת, כי היא מבקשת לקבל את תדפיסי החשבון החל ממועד פתיחתו ועד למועד סילוק החוב.

התובע מתנגד לבקשה. ראשית, טוען התובע, כי התביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, שכן צורפו לה המסמכים הנדרשים המהווים "ראשית ראיה" ובכלל זה מסמכי פתיחת החשבון, כתב הערבות החתום על ידי המבקשת ופרוט התנועות האחרונות בחשבון. המבקשת הודתה בחתימתה על כתב הערבות ואינה חולקת על סכום התביעה.

אשר לטענת המבקשת כי הסכם הפשרה עם המשיב 3 פוטר אותה מחבותה לתובע, הרי שהמבקשת אינה יכולה להיבנות מהסכם זה, שכן בהסכם הפשרה נקבע כי ההלוואות שתועמדנה לפירעון החובות השונים, תועמדנה לשם הקלת תשלום החובות בחשבונות, מבלי שהדבר ייחשב לפרעון חובות אלה. לכן אין מקום לטענה כי החוב נשוא התביעה סולק במלואו. הסכם הפשרה מחל למשיב 3 על חלק מהחוב ואולם המבקשת אשר סירבה לחתום על הסכם הפשרה, אינה זכאית למחילה זו. כמו כן, הואיל וערבותה של המבקשת אינה להלוואה ספציפית כי אם לכל חובות החברה, אין בהלוואה שהועמדה לטובת המשיב 3 פטור למבקשת מחבותה לתובע. ככל שלמבקשת טענות כנגד המשיב 3 תרופתה היא בהגשת תביעה נגדו. התובע מוסיף ומציין כי ממילא לא עמד המשיב 3 בהסכם הפשרה עמו.

עוד נטען, כי עובר להגשת בקשת הרשות להתגונן, לא פנתה המבקשת בבקשה לקבלת דפי החשבון וטענה זו הועלתה לראשונה רק בבקשת הרשות להתגונן, כאשר המבקשת לא צירפה כל פנייה מטעמה בעניין.

בתשובה טוענת המבקשת, כי ביקשה ביום 11.3.11 כי הבנק ימציא לידיה דפי חשבון לכל התקופה. כן טוענת המבקשת, כי ההלוואה שניתנה למשיב 3 ואשר הוזרמה לחשבון מסלקת את רובו של החוב, ואין זה משנה כי המשיב 3 אינו עומד בתנאי החזר ההלוואה. יצוין, כי תשובת המבקשת לא נתמכה בתצהיר.

דין הבקשה למחיקת כותרת להידחות.

לא מצאתי בבקשה כל נימוק המצדיק את מחיקת כותרת התביעה. מדובר בתביעה לסכום קצוב הנתמכת בראיה בכתב ומשכך היא ראויה להתברר בסדר דין מקוצר.

אשר לבקשת הרשות להתגונן, גם אני אניח שכל האמור בתצהירה של המבקשת אמת הוא, הרי שהמבקשת לא העלתה טענה העשויה להקנות לה הגנה לכאורה בפני התביעה. למעשה טוענת המבקשת כי הסכם הפשרה בין התובע לבין המשיב 3, אשר נחתם לאחר הגשת התביעה, פוטר אותה מחבותה כלפי התובע, שכן בהסכם זה פרע למעשה המשיב 3 את החוב כלפי התובע ועל כן לא קיים חוב. ואולם, אין ממש בטענה זו.

ראשית, בהסכם הפשרה בין התובע למשיב 3 נקבע מפורשות כי ההלוואה שתועמד לפרעון החוב תועמד לשם הקלת תשלום החובות בחשבון, מבלי שהדבר ייחשב לפרעון חובות אלה.

שנית, על-פי כתב הערבות עליו חתמה המבקשת, ערבותה אינה מוגבלת להלוואה מסוימת, כי אם לכל חובות החברה, ועל כן ההלוואה שהועמדה לטובת המשיב 3 אינה פוטרת את המבקשת מחבותה לתובע.

שלישית, העובדה שבין התובע למשיב 3 הושג הסדר לפירעון החוב אינה שוללת את זכותו של התובע להיפרע מהמבקשת מכוח חתימתה על כתב הערבות, כל עוד לא ייפרע משני הנתבעים מעבר לסכום החוב. אין בעובדה שההסדר שהושג לפירעון החוב הוא באמצעות הלוואה שניתנה למשיב 3, כדי להוביל למסקנה כי החוב הקודם סולק. יתר הטענות אותן העלתה המבקשת הינן במישור היחסים שבינה לבין המשיב 3 ולא במישור היחסים שבינה לבין התובע.

אשר לטענת המבקשת, כי פנתה לתובע בבקשה לקבל את מסמכי החשבון עובר להגשת הבקשה, הרי שטענה זו לא נתמכה בתצהיר ואף לא נתמכה בראיה כלשהי מטעם המבקשת. בתצהירה של המבקשת בבקשת הרשות להתגונן נטען כי היא עותרת בשלב זה לקבלת מסמכי פתיחת החשבון. לא נטען כי היתה פנייה קודמת לתובע וכי זה סרב להעביר לידיה את המסמכים. יתר על כן, טענת המבקשת כי לכאורה היא חולקת על סכום החוב נטענה בצורה סתמית מבלי שהמבקשת פירטה מדוע היא חולקת על סכום החוב ואין די בטענה כי לא פעלה בחשבון על מנת לבסס טענה זו. כידוע נתבע המבקש רשות להתגונן חייב להיכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו, וזאת לא עשתה המבקשת.

לפיכך, אני קובעת כי טענות ההגנה שהעלתה המבקשת אינן עשויות להקים לה ולו הגנה לכאורה בפני התביעה, ועל כן אני דוחה את הבקשה ומורה על מתן פסק דין כנגד המבקשת. התובע יגיש נוסח של פסיקתא לחתימה.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: